בעקבות תמונה שמצאתי בארכיון של קיבוץ בחן, נפגשתי לשיחה עם שלושה בני-בחן שגדלו באותה קבוצה ("רימון") ומתגוררים היום בישוב. דבריהם המושמעים בווידאו הם אישיים ולא מתיימרים לייצג את חוויותיהם ועמדותיהם של כל אלה שנולדו וגדלו בקיבוץ בחן.

כמו בכל יצירה, אפשר לראות בווידאו מעבר למה שכנראה הוא מציע, הוא מאפשר לצופה קריאות מרובות.

Following a photo I found in the archives of Kibbutz Bahan, I met for a conversation with three people who were born and raised in Bahan in the same group ("Rimon") and now live in the community. Their words heard in the video are personal and do not pretend to represent the experiences and attitudes of all those born and raised in Kibbutz Bahan.

As with any work, you can see in the video beyond what it probably offers, it allows the viewer multiple readings.

Single-channel HD video, 20 min 21 sec

ביאור מושגים:

"החינוך המשותף" הוא שיטה חינוכית שבה התחנכו הילדים בקיבוץ מאז שנות ה-20 של המאה העשרים. ברוב הקיבוצים הוא התקיים, במתכונתו המסורתית, עד סוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90 של המאה העשרים.

החינוך המשותף נמשך מינקות ועד בגרות. הוא נחשב בזמנו לתולדה טבעית של עקרון השוויון שהיה נהוג בקיבוץ, והתקיימה זהות בין מטרות הקיבוץ למטרות החינוך המשותף. הדאגה הכלכלית לילדי החינוך המשותף הייתה בידי החברה הקיבוצית ולא בידי ההורים. חיי הילדים התנהלו בשלושה מעגלי חיים: בית הילדים, חדר ההורים והקיבוץ.

"בית הילדים" היה שייך לקבוצת ילדים, כולם בסביבות אותו הגיל ולהם מטפלת קבועה שהייתה מעין אם בית מחנכת. ילדי החינוך המשותף גרו בבתי הילדים, ישנו בלינה המשותפת ובילו בבתי ההורים בשעות אחר הצהריים, כארבע שעות בכל יום.

ב"לינה המשותפת", ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו בבית ילדים. ארגון הילדים לשינה בוצע בחלק מהקיבוצים ע"י ההורים ובאחרים ע"י המטפלות. במהלך הלילה, האחריות עברה לשומרת הלילה התורנית שהייתה אחראית על מספר בתי ילדים. בשלב מסוים הוכנס לשימוש מכשיר אינטרקום ('שמרטף'), שאפשר לשומרת לשמוע את הקולות בבתי הילדים, להשגיח מרחוק ולגשת לילד במידת הצורך. הלינה המשותפת החלה מגיל ינקות ועד לסוף התיכון, כאשר בני הנוער עברו למבני נעורים עם חדרים לשניים או שלושה, שלא היו קשורים לשומרת לילה. במהלך שנות ה-70 וה-80 עברו רוב הקיבוצים ללינה משפחתית. בשנת 1997 עבר אחרון הקיבוצים מהלינה המשותפת ללינה משפחתית.

מהחוויות של חלק מבני הקיבוצים אפשר לשמוע על ילדות קשה עד טראומטית, מאחרים על ילדות מאושרת. יש מנעד רחב של רגשות כלפי הקיבוץ, החינוך המשותף והלינה המשותפת. עם רגשות של אדם אין להתווכח, אך לא בהכרח רק החוויות של המאושר או של מי שעבר טראומה מייצגות את כל מה שהיה. החיים מורכבים, גם בקיבוץ. בקיבוץ בכלל ובחינוך המשותף בפרט היו דברים חיוביים וגם עוולות. הדרך בה כל אדם חווה את הדברים אז או איך דברים אלה באים לידי ביטוי אצלו היום , תלויה בהרבה מרכיבים. נוכח אותה סיטואציה, אנשים שונים יכולים לחוות חוויה שונה או לעבור חוויה דומה אך להתייחס אליה באופן שונה בחלוף הזמן. התייחסות אחרת יש להקדיש למקרים של פגיעה נפשית ופיזית השייכים לתחום הפלילי.

קיבוץ בחן הוקם ביום 10.10.1954. כמו כל הקיבוצים, הוא נוסד לפי העיקרון ש"כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו".

בעשור הראשון של המאה ה-21 הוגדר קיבוץ בחן כ"קיבוץ מתחדש", תוצאה של תהליך שינויים שעברו קיבוצים רבים לדגם חברתי-כלכלי בו תקציב (הכנסות) החברים נקשר לתרומתם בעבודה והם רוכשים מכספם את סיפוק צורכיהם. אחוז מסוים של תקציבם האישי מופרש ל"ערבות הדדית" בין החברים, לספק צרכים מיוחדים.

בשנת 2012 מונה לקיבוץ בחן מפרק מפעיל, אשר כיהן עד סוף שנת 2018. ככל שהליך הפירוק נמשך, היו מרוכזות בידיו של המפרק כל הסמכויות של רשויות האגודה השיתופית ולחברי הקיבוץ לא היה מעמד כלשהו, לרבות בניהול ובקבלת ההחלטות. עם סיום הפירוק, מונה לקיבוץ ועד ממונה שמכהנים בו אנשים חיצונים וגם שניים מקרב חברי הקיבוץ. אמנם סמכויותיו של הוועד דומות לסמכויות שהיו למפרק, למעט מספר נושאים בהם חברי הקיבוץ שותפים לקבלת ההחלטות, אך הוועד דואג לשתף את החברים וליצור את התנאים שהקיבוץ יוכל לחזור בעתיד לניהול עצמי.

מאז שנת 2014, בצמוד לאזור המגורים של חברי הקיבוץ מאוכלסת שכונת הרחבה קהילתית ע"י אנשים שאינם חברים בקיבוץ.

העניינים המוניציפליים של בחן מנוהלים ע"י ועד מקומי, שכל תושבי היישוב זכאים לבחור בו ולהיבחר אליו.

משתכני שכונת ההרחבה וחברי הקיבוץ מקיימים קהילה אחת, המשלבת התחדשות עם מורשת המקום. לחלק מאוכלוסיית היישוב לא תמיד ברור מה נכלל, מהותית ומעשית,  תחת ההגדרה "קיבוץ" (אגודה שיתופית קיבוץ בחן).

Explanation of the concepts:

"Chinuch meshutaf" ("common education") is an educational method in which the children in the kibbutz have been educated since the 1920s. In most kibbutzim it existed, in its traditional format, until the late 1980s and early 1990s.

Chinuch meshutaf lasts from infancy to adulthood. At the time, it was considered a natural consequence of the principle of equality that was practiced in the kibbutz, and there was an identity between the goals of the kibbutz and the goals of common education. The economic concern for the children of the common education was in the hands of the kibbutz society and not in the hands of the parents. The children's lives were conducted in three life cycles: the children's home, the parents' room and the kibbutz.

The "beit yeladim" ("children's home") belonged to a group of children, all around the same age and having a regular caregiver who was a kind of educational housekeeper. The children in the Chinuch meshutaf lived in the children's homes, slept in the "common sleep" and spent in the parents' homes in the afternoon, about four hours every day.

In the "lina meshutefet" ("common sleep"), the children of the kibbutz would spend the nights together in a children's home. The organization of the children to sleep was carried out in some of the kibbutzim by the parents and in others by the educational caregivers. During the night, the responsibility passed to the on-duty night watchwoman who was in charge of a number of children's home. At a certain point, an intercom device ('babysitter') was put into use, which allowed the guard to hear the voices in the children's homes, monitor from a distance and approach the child if necessary. The common sleep ranged from infancy to the end of high school, when the teens moved to youth buildings with rooms for two or three, which were not attached to a night watchwoman. During the 1970s and 1980s, most kibbutzim moved to family sleep. In 1997, the last of the kibbutzim moved from common sleep to family sleep.

From the experiences of some of those who were born and raised in the kibbutz, one can hear about a difficult to traumatic childhood, from others about a happy childhood. There is a wide range of feelings towards the kibbutz, the common education and the common sleep. With a person's feelings there is no arguing, but not necessarily only the experiences of the happy person or of the person who has been through trauma represent everything that was. Life is complex, even in a kibbutz. In the kibbutz in general and in the common education in particular, there were positive things as well as injustices. The way each person experiences things then or how these things are expressed in him today, depends on many components. Given the same situation, different people may experience a different experience or go through a similar experience but treat it differently over time. Another reference should be made to cases of mental and physical injury belonging to the criminal realm

Kibbutz Bahan was founded on 10.10.1954. Like all the kibbutzim, was based on the principle "from each according to his ability, to each according to his needs".

At the beginning of the 21^st century Kibbutz Bahan was redefined as a "renewed kibbutz", the result of a process of socio-economic changes which many kibbutzim underwent. The kibbutz members' personal income and expenditures became their own and are no longer shared. A certain percentage of their personal budget goes to a mutual responsibility fund for members' special needs.

In 2012 an Activating Liquidator was appointed to run the kibbutz, who served until the end of 2018. As the liquidation process continued, the Liquidator was the authority to manage, decide on and execute every aspect of kibbutz activity. The kibbutz members have no status whatsoever in decision-making or management. Upon completion of the liquidation, a committee was appointed, which is staffed by outsiders and also two of the kibbutz members. Although the committee's powers are similar to those of the liquidator, except for a number of issues in which the kibbutz members participate in decision-making, the committee takes care to share the members and create the conditions for the kibbutz to return to self-management in the future.

Since 2014, adjacent to the residential area of the kibbutz members, a community extension neighborhood has been inhabited by people who are not members of the kibbutz.

Bahan's municipal affairs are managed by a local committee, which all residents of the locality are entitled to elect and be elected to.

The residents of the expansion neighborhood and members of the kibbutz maintain a single community, which combines renewal with the local heritage. It is not always clear to part of the locality's population what is included, substantively and practically, under the definition "kibbutz" (Kibbutz Bahan Cooperative Association).